רכב: Ford Mustang 2.3L 310BHP בסן חוזה.

סליחה, תהיתי האם אפשר אולי להחליף את הרכב שקיבלתי - הוולבו XC60 T5 אמנם נראית אחלה, אבל מתחשק לי משהו יותר מעניין לנהיגה

- אני יכולה להציע לך להחליף לקאדילק ATS

חשבתי יותר בכיוון של הרכב שנמצא בחניה מס' 44

- אני מצטערת, זה לא כלול בתוכנית שלך

אולי בכל זאת?

- נו טוב..

וכך התחיל הרומן החפוז שלי איתה:

יום לפני זה הייתי קצת אובד עצות, התוכניות שלי לסופ"ש בוטלו עקב אילוץ של חבר, ומצאתי את עצמי בסן חוזה ללא שום רעיון ל-מה לעשות.

התכנון המקורי שלי היה להשכיר רכב מעניין מסוכנות ייעודית, אבל גם זה לא הסתדר ממש ברגע האחרון, ונשארתי קצת אובד עצות.

חבר קרוב הציע לי להזמין רכב באחת הסוכנויות הרגילות ולנסות לשדרג במעמד קבלת הרכב, זרמתי עם התוכנית שלו, ההזמנה היתה על שמו ולכן הוא התלווה אלי בעת קבלת הרכב והשאר ידוע מהפסקה הראשונה (תודה צוואר-לאפה;)

התרשמות כללית

נכנסים לרכב, מתיישבים - והדבר הראשון שעושים זה לפתוח את הגג.

מתניעים - קצת אכזבה, המנוע לא עושה צלילים מיוחדים, וניכר כי חוסר הדרמה שאני מכיר כבר מהפוקוס זלג להם גם לסגמנט הספורטיבי. גם בעת REVVING וגם בעת נסיעה, אין כמעט צליל אגזוז, ובעיקר ניתן לשמוע את המגדש שורק וצווח קלות. נחמד, אבל לא מספיק טוב בשביל רכב מהסגמנט הזה.

אבל על חוסר הריגוש השמיעתי, המוסטנג מפצה ע"י אולטרה ריגוש ויזואלי. המוסטנג הקודמת תמיד היתה פייבוריטית אישית שלי מבחינת מראה, משהו בפרונט האגרסיבי שלה תמיד ריגש אותי, ואני זוכר שתהיתי לעצמי איך (אם בכלל) הם יצליחו להתעלות על זה ובו בזמן לשמור על קו עיצובי דומה. ובכן, הם הצליחו, הצליחו בענק. אני עדיין נהנה להסתכל על מוסטנג מהדור הקודם, אבל צר לי להודות בכך אך היא פתאום נראית פחות טוב. הפרונט של המוסטנג החדשה תוכנן היטב, שורת פנסי הלד יחד עם הזוויות מספקים לו מראה אגרסיבי, והרכב נראה בתנועה גם כאשר הוא עומד - וכשהוא עומד, למרות שזו "בסך הכל מוסטנג" (בארה"ב יש כאלו על הכביש כמו קורולות בחניה של הסופר), אנשים לא נשארים אדישים. ביליתי איתה מעט זמן, וביליתי איתה כמעט אפס זמן כשהיא במצב סטטי - ועדיין היו מס' פעמים שהספקתי לקלוט אנשים שמצטלמים עם הרכב (השיא היה כשמישהו נעמד באמצע הכביש בשביל לצלם אותה בנסיעה).

השילוב הזה בין המראה המצויין, לבין הצבע הבולט, והגג החסר, הוכיחו את עצמם נאמנה, ומבחינתי תרמו רבות לחוויה הכללית.

מבחינת איכות פנים, הרכב בנוי ברמה בינונית-פלוס כשאני מתייחס אל הרכב כסמי-פרימיום. צג המגע בגודל נוח, השליטה באוורור ניתנת לביצוע דרכו וגם דרך מקשים ייעודיים שמסודרים בצורה קלה לתפעול. ישנה אפשרות להתאמת צבע אישית (הן של לוח המכוונים, והן של ידיות הרכב ותאורת רגליים), ההגה עמוס במקשים - קצת יותר מדי לטעמי. המושבים האחוריים הם בגדר אנקדוטה משעשעת, וניתן להושיב בהם את טיריון לאניסטר - וגם הוא יתלונן על מרווח אפסי.

אציין גם לחיוב את כל הפיצ'יפקעס הויזואליים שעושים את החוויה לאפילו קצת יותר מגניבה - החל מהאיתות שמופעל בתצורת 'אבני דומינו', דרך הכיתוב הבוהק הנמצא בפנים הרכב שזוהר בצבע מותאם אישית (שנבחר לעיל), והעובדה שמראות הרכב מקרינות על הרצפה סמל של סוס דוהר כשפותחים אותן (כן, זה מטופש, וכן, זה מגניב רצח).

הסוס בחשיכה

נהיגה

אבל עם כל הכבוד למראה ולאבזור, לא באנו להתרשם מזה אלא באנו לנהוג! וכאן, אני מוכרח לציין שהמוסטנג הייתה ההיפך הגמור ממה שציפיתי.

הקונוטציה המיידית שלי כשאומרים מוסטנג, צ'רג'ר, קורבט - היא לרכב מפוצץ בכוח שלא יודע להתנהג.

אז למוסטנג יש כוח, אין ספק בכלל. היא מגיעה ל100 באזור ה6 שניות (לפי היצרן, פחות, אבל בשיטת ה"אני סופר בקול" זה היה בערך 6 :), ולא קשה לצאת איתה לעקיפות. עם זאת, היא לא השאירה אותי עם פה פעור, אפילו לא פתוח קלות. היא לא הדביקה אותי למושב, ולא גרמה לי לפחוד מסחיטת הדוושה עד הסוף. ציפיתי לרכב שיחרוך את האספלט, בפועל קיבלתי רכב זריז למדי ותו לא.

מצד שני, אולי מדובר ב(חוסר)כישורי הנהיגה שלי ואולי פשוט בשיפור ענק של פורד עם המוסטנג החדשה, אבל מבחינתי הרכב מתנהג מצויין. נהגתי בו הרבה, 450 ק"מ שמתוכם 300~ ק"מ הם נטו כבישים הרריים מפותלים, והרכב פשוט סירב להכנס לתת-היגוי או להיגוי-יתר (אציין שנשארתי עם בקרת אחיזה במהלך כל הדרך). ההגה מרגיש מצויין, והוא עובד כמו שוטגאן - POINT AND SHOOT והעבודה מתבצעת. הבלמים עבדו יפה לאורך הזמן אבל בראן האחרון שלי (כביש 9, שיוצא מדרום סנטה קלרה, מומלץ בטירוף בשעות בהן הוא ריק) הם כבר התחילו להתלונן ולדרוש הפסקה ללקק את הפצעים. 

עוד דבר שהפתיע אותי זה עד כמה הרכב נוח, למרות שמדובר ברכב ספורט עם גלגלים גדולים וישיבה נמוכה - לאחר יום שלם של נהיגה רצופה, עם מעט מאוד הפסקות (יותר נכון: הפסקה אחת לארוחת ערב), שמתי לב שיש לי אפס כאבי גב. אפס אי נוחות. כלום. לא קרה פעם אחת שהייתי צריך לעצור בשביל 'למתוח איברים', העצירות שעשיתי היום בעיקר בשביל להוריד אנדרנלין ו/או מפלס מים פנימי (יענו פיפי).
מה שלא הפתיע אותי, זה כמה משעמם הוא גיר אוטומטי. הגיר של המוסטנג מגיע עם 6 יחסי העברה, ויש גם pedal shifters, אבל... לא יודע, זה פשוט לא זה. אולי זה חוסר הדרמה הווקאלית (אף אחד לא צורח עליך להעלות הילוך), אולי זו הסלידה הרגילה שלי מרכבים אוטומטיים, אבל הגיר פשוט שיעמם אותי. אני מדגיש - אין בעיה מבחינת התפעול שלו, ההילוכים עוברים חלק ומהר ואין השהייה מיוחדת במיאוץ, אבל זה פשוט משעמם, ושעמום זה הדבר האחרון שאני מחפש מרכב ספורט פתוח.

אמרתי פתוח - ואני מוכרח שוב לציין לחיוב את הגג הנפתח. חוסר הגג מוסיף 10-20 קמ"ש לחויה, i kid you not. מעבר לכיף של 'הרוח בשיער', כשהרכב פתוח אתה מרגיש את המהירות בעוצמה גדולה בהרבה. מצד שני במז"א בו הייתי זה היה מאוד קשה לנהוג כך; המושבים המחוממים והמיזוג סייעו, אבל בשלב מסויים קלטתי שהרגליים שלי משקשקות באופן אקטיבי והבנתי שצריך לחזור ל'מצב מאורה' (כי כשסוגרים את הגג, פתאום חוטפים קלסטרופוביה).
אציין כי כאשר הגג סגור, הצליל של הרכב טוב יותר, ואני נוטה להאמין שיש בו מע' דומה לזו של הפיאסטה ST שמבצעת צ'אנלינג ווקאלי מהמנוע לתא הנוסעים (לא לתפוס אותי במילה, צריך לבדוק את זה).

עוד אציין כי איכות הבניה לוקה בחסר, והיו לא מעט קרקושים ורעשושים בזמן הנהיגה, במיוחד כאשר הגג סגור.

הטיול

סגמנט א' (שעות אור): 1300-1500 

http://tinyurl.com/obpr2ez

את רוב הסגמנט הזה ביליתי עם גג פתוח ורעידות לא רצוניות בגוף, את חציו הראשון (עד פניית הפרסה) העברתי בעיקר בלימוד הרכב והמסלול, את רוב המקטע הזה העברתי מאחורי פורש קאררה S שהיוותה הן מגן שוטרים והן רפרנס לפניות וקצב. כשהגעתי לכביש 92 הייתי אמור לפנות שמאלה ולהתחבר לכביש 84 דרך כביש 1 - אך החלטתי לבצע שינוי ולחזור על עקבותיי דרך אותו כביש 35 ממנו הגעתי, היות והוא היה מאוד מהנה ומבודד בעוד שהכבישים האחרים גדולים ועם תעבורה דחוסה יותר. את המקטע השני (לאחר פניית הפרסה) העברתי בקצב גבוה יותר ועם הנאה צרופה, בעיקר בסיומו בו נכנסתי לכביש צר ומבודד ביותר.

כביש 35, פיתולים ותעלולים

בסוף הסגמנט הזה התחברתי לכביש 1 ונסעתי אל עבר מונטריי, ע"מ לפגוש זוג חברים טובים ולנסוע איתם את 'דרך 17 המייל', שהיתה בהחלט השיא מבחינת הנוף. בדרך הזו נוסעים על קו חוף ים מהמם ביותר, ולאחר מכן מתחברים לדרכים יפות בתוך השמורה. היות ובמקום זה היו משפחות ומטיילים עברתי למצב 'נסיעה מנהלתית', ועדיין נהנתי מאוד תודות לעובדה שהמקום הזה בהחלט מיוחד ביותר. בסוף הדרך ישבנו יחד לארוחת ערב, ומשם המשכתי לבד לסגמנט השני.

17mile road

סגמנט ב' (שעות חשיכה): 2000-2300

http://tinyurl.com/ocgazw9

לא רציתי 'לבזבז' את הדרך חזרה על כביש מהיר, והחלטתי לנצל את העובדה שכבישי הצד יהיו כנראה ריקים ולהמשיך בטיול הנהיגה גם בשעות החושך. כשהגעתי לתחילת הסגמנט היה לי ברור שהאסטרטגיה הזו מוכיחה את עצמה - כבר בדרך אליו הייתי לבד לגמרי על הכביש. עברתי לאור גבוה, כיביתי את המוזיקה, נכנסתי לריכוז והתחלתי בנהיגה. וואו, כמה שזה כיף. ברגע שהחשש ממשטרות, רוכבי אופניים והולכי רגל נעלם, והחשש מ incoming traffic יורד גם הוא לרמה נמוכה ביותר, ריכוז ההנאה נוסק לשמיים. פיתחתי קצב גבוה יחסית לתנאי הדרך, למרות שריבוי הפניות בשילוב עם החשיכה היוו אילוץ מאתגר. איפשהו באמצע הדרך לכיוון כביש 17 (summit road) קלטתי פתאום מה אני עושה - נוהג בקצב גבוה במקום מבודד לחלוטין ללא שום אמצעי תקשורת, ואני מוכרח לציין שהחשש הקודם (ממשטרה) החליף את עצמו בחשש ממה קורה אם יש תקלה או חמור מכך.. צריך לזכור שמדובר בדרך מאוד מבודדת, ללא שום תאורה, ואני כאמור בלי סים אמריקאי ולכן חסר יכולת לתקשר. אני ממש זוכר את המקטע בו 'נפל לי האסימון' וקלטתי שמה שאני עושה מטופש לגמרי ומאוד לא מתאים לי :x עם זאת, זה היה מהנה ביותר.

סיימתי את המקטע, והגעתי חזרה לדרום סן חוזה בדרך חזרה למלון. חזרתי למצב מנהלתי, ועצרתי בצד לטובת סידור דופק - מסתכל על הרכב, וחושב לעצמי: וואו, איזה כיף. עד כמה שנהנתי בצהריים, ונהנתי המון, הנסיעה הלילית הזו היתה טובה יותר בהפרש ניכר.

נכנס לרכב, מגיע לרמזור והGPS אומר שיש לפנות ימינה בשביל להגיע לכביש הראשי ולחזור למלון, אני מחליט שאני לא יכול לוותר על התענוג ולוקח ישר לכיוון כביש 9, בו פתחתי את היום אך שמרתי על קצב נמוך היות והיו רכבים אחרים ורוכבי אופניים.

מגיע לכביש 9, פותח מבערים - FUCK ME זה מטורף. ההבדל המרכזי הוא שבניגוד לדרך חתחתים דרכה חזרתי לסן חוזה, הכביש הזה הוא באיכות גבוהה יותר ובניה מוצלחת שמספקת לך טווח ראיה הרבה יותר טוב. פה ושם פגשתי במכוניות מעניינות אחרות שיצאו כמוני לטיול נהיגה לילי, וחשבתי לעצמי כמה אדיר זה יכול להיות לגור כ"כ קרוב לדרכים כאלו - הרי סן חוזה נמצאת עשר דקות בלבד מהפנינה הזו, שלא נדבר על כך שמחירי הרכבים בארה"ב מגוחכים לגמרי... רק באותו הבוקר החבר שהתלווה אלי סיפר לי שגולף R עולה כאן $37K. השם ירחם.

בירידה מכביש 9 הבלמים איתתו לי שכואב להם, והיות והשעה היתה כבר לא-מוקדמת ולי יש טיסה לישראל לתפוס יום אח"כ על הבוקר, החלטתי שעדיף שאסיים בשיא. הנהיגה בכביש 9 היתה הכי כיפית מכל הדרכים שעשיתי באותו יום, ושמחתי רבות על כך שהחלטתי לבצע אותה.

קם בבוקר, מנסה לדחוף את המזוודה לתא המטען רק בשביל לגלות שזה לא הולך לקרות, שם אותה במושב הנוסע לידי ונע אל עבר נמל התעופה. יש גשם בחוץ ואני בתוך העיר, כך שהנסיעה מנהלתית ואני בעיקר מתרפק על הזכרונות הטובים מאתמול. ויש הרבה כאלו.

לסיכום

המוסטנג מצדיק את עצמו בתור 'רכב ספורט עממי', מהסיבה שהוא בדיוק כזה. מדובר ברכב נוח, מאובזר למדי, משדר עוצמה ובמחיר הוגן ביותר (לצרכנים בארה"ב). הוא רחוק מלהיות מושלם - איכות חומרים והרכבה יכולה להיות טובה יותר, השימושיות שלו שואפת לאפס ולי בפירוש היתה חסרה 'דרמה' מבחינת צליל ותחושת הכוח, ועם זאת הוא מספק הרבה מאוד (מאוד!) הנאה והכיף הזה שבנסיעה חסרת גג זה משהו אחר שמחזיק פרימיה לא קטנה.

אני נותן לו 4/6.

לעומת זאת, כשאני מסתכל על הטיול הספציפי שלי: בעלות של $85 (ועוד $60 לדלק) ביליתי למשך יום עם רכב מהנה ביותר, בכבישים מדהימים, ועם סיום מוצלח (חסר כאבים וללא מקרים של איבוד שליטה או הגנה למצבי קיצון מסוכנים). יחס הכיף לשקל הפנומנלי הזה מקנה לפורמט הטיול הזה ציון של 6/6, וברור לי שאני הולך לשכפל אותו בעתיד.